ארגון WUJS 'התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית'

רחוב קינג ג’ורג’ בירושלים הוא מקום שכל ירושלמי מצוי עובר בו מאות ואולי אלפי פעמים במהלך חייו. למרות זאת, רק לאחרונה גיליתי בו מקום חדש ושוקק חיים: קומה בבנין משרדים קטן ופשוט למראה, שבעבר לא ייחסתי לו כל חשיבות, מהווה בעצם מרכז עצבים של ארגון, שהיקף הפעילות שלו דומה לזה של מעצמה עולמית מסדר גודל בינוני. לא פחות.

קצת על התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית

ארגון ווג’ס (WUJS - world union of Jewish students), המוכר גם בשמו המלא ’התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית’, הוקם ב-1924 ע"י סטודנט יהודי צעיר מאוסטריה במטרה להיאבק נגד חוקי ה-"נומרוס קלאוזוס", אשר קבעו כי רק מספר מוגבל של סטודנטים יהודים רשאי ללמוד בקמפוסים ברחבי אירופה. למרות המטרה הראויה לשמה הוקם, החל הארגון לצבור תאוצה רק לאחר שיהודי נוסף, לא חשוב במיוחד, בשם אלברט איינשטיין, הסכים לשמש כיושב הראש הראשון שלו.

מאז ועד היום נאבק הארגון למען הזכויות הפוליטיות של סטודנטים יהודים בפרט ושל העם היהודי בכלל: בשנות ה-60’ נאבק למען שחרור אסירי ציון ובשנות ה-80’ למען שחרור יהודי אתיופיה. בנוסף, פועל הארגון למען חיזוק ארגוני הסטודנטים היהודים, חיזוק הקהילות היהודיות בתפוצה, חיזוק הקשר בין התפוצות לישראל וחיזוק הזהות היהודית הן בגולה והן בבית.

Wujs מאגד בתוכו ארגוני סטודנטים יהודים יבשתיים מרחבי העולם. ראשי ארגונים אלו נפגשים פעם בשנתיים לקבוע את מדיניות-העל של הארגון. בשנת 1979 הוחלט, כי ההנהלה המרכזית של הארגון תמוקם בישראל ומי שיבחר ליושב הראש שלו, יחויב להעביר את תקופת כהונתו בארצנו הקטנטונת.

עם תחילתו של תהליך השלום, נראה היה כי הארגון מיצה את עצמו. מצבנו הבינלאומי היה טוב מתמיד ואפילו הפעיל הנלהב ביותר לא מצא סיבה למאבק. אך כפי שאומר היו"ר פלג רשף, ועידת האו"ם נגד גזענות שהתכנסה בדרבן בשנת 2001 הציתה מחדש את האש. "בועידת דרבן נוכחתי לדעת, כי התדמית של ישראל רוסקה ע"י תעמולה פלשתינית משומנת היטב. הם הצליחו לרסק לא רק את התדמית שלנו אלא גם את הלגיטימציה שלנו להתקיים. מאז, היה ברור לי כי הצורך הראשוני והבוער ביותר שבו עלינו להתמקד הוא הסברת עמדותיה של ישראל, לא רק במובן הפוליטי אלא בכל המובנים", הסביר. "ישנו ניסיון מתמשך מצד הפלשתינים ליצור אווירת ’אנטי’ נגד הסטודנטים היהודים וישראל ולהגביל את פעולתם של ארגוני הסטודנטים היהודים. הגבול בין ’אנטי ישראל’, ’אנטי ציונות’ ו-’אנטישמיות’ הוא דק מאד. ברגע שחץ אחד מופנה כנגד אחד מהגורמים האלה, הוא מופנה בעצם נגד כולם. יש כאן ניסיון מצדם לערער את הלגיטימיות שלנו והם עושים זאת בתחכום רב ומגיעים לקהלים נרחבים", הוסיף רשף, "אנחנו מנסים לבלום את התופעה הזו".

חוד החנית במאבק התעמולתי צריך להיות מורכב, לדעתו של רשף, מסטודנטים יהודים ברחבי העולם, משום שהם הנפגעים הראשונים ממנה. "סטודנטים מותקפים בקמפוסים משום שהם יהודים וקשורים לישראל. זה בכלל לא חשוב מה עמדתם הפוליטית, או האם הם ביקרו כאן פעם. לכן הם חייבים אפילו בעל כורחם להשתתף במאבק הזה", הוא מפרט כשברק בעיניו.

פועלו של הארגון

Wujs פועל רבות על-מנת לסייע לסטודנטים בניהול המאבק ההסברתי. אחת המוצלחות שבפעילויותיו, הם כנסי הסברה בקרב סטודנטים יהודים בארץ ובגולה, בהם מעניק הארגון לסטודנטים כלים תיאורטיים ופרקטים בתורת ה-’דיבייטינג’ ומעשיר את ידיעותיהם ההיסטוריות והמדיניות אודות הסכסוך ותולדותיו. זאת, על מנת שיוכלו לעמוד בכבוד אל מול יריביהם הפלשתינים במאבק על דעת הקהל העולמית. "הפלשתינים הם בעלי ידע והבנה מעולים", אומר רשף. "הם מעוותים את המציאות לטובתם והם עושים את זה מצוין. אנחנו, לעומתם, לא יודעים עובדות בסיסיות על ההיסטוריה שלנו. לימוד העובדות מאפשר לסטודנטים להשיב אש. אבל אנחנו לא מסתפקים בכך ומעניקים להם כישורים מועילים נוספים כמו איך לנהל קמפיין, איך לעמוד מול קהל, איך להופיע בתקשורת. אנחנו מחנכים אותם לאקטיביזם", הוא מסביר.

קוראיי היקרים, אל תחשבו שמותר לכם לשבת בחיבוק ידיים, להנהן לקריאת שורות אלו ולהתבונן במתרחש מן הצד. לטענתו של יו"ר ווג’ס, עליכם, כסטודנטים, מוטלת האחריות לקחת חלק פעיל בשינוי המצב. "אחת הסיבות המרכזיות למעמדנו הנחות ביחס לפלשתינים נעוץ במה שאנחנו מקרינים. הדיון המפלגתי של ימין מול שמאל לא יכול להיות מה שנקרין החוצה. יש אצלנו קיבעון. אם אני ’שמאלני’ אז אני זורק סיסמאות כמו ’אני אתיאיסט. אני אנטי ציוני’. אם אני ’ימני’ אז זה ’ארץ ישראל השלמה’. אם זה המצב, אפשר לכבות את האור וללכת הביתה. הסטודנטים צרכים להתחבר לנושא של הזהות היהודית בלי שום קשר לעמדותיהם הפוליטיות, ואנחנו מנסים לחבר אותם אליה. משם באנו, מזה צמחנו, וזה מה שאנחנו צרכים לשדר לעולם", הוא פוסק בנחישות.

אף על שפעילותו של הארגון ענפה, רשף אינו משלה עצמו שלבד, הוא יחולל שינוי מהותי. הוא יודע שללא סיוע מגורמים נוספים, סופו של המאבק ידוע מראש. "האנטישמיות לא תיעלם", הוא קובע. "אפשר רק לתת לה מכה ולהשכיב אותה לישון. היא פשוט משרתת אינטרסים של רבים מדי. היא טובה לימין הקיצוני, לשמאל הקיצוני, ולמהגרים באירופה. מי שצריך לספק הגנה מפניה הן הממשלות האירופאיות. Wujs פעיל מאד בנושא הדיפלומטי ומפעיל לחצים על ההנהגות המקומיות", הוא מוסיף, אך טוען כי גם על הממסד הישראלי להרים תרומה להצלחת המבצע. "הממסד הזניח לאורך שנים את נושא ההסברה של ישראל בעולם. אני שמח לומר שלאחרונה נפקחו שם העיניים ואנו זוכים לתקציבים מטעם הסוכנות היהודית, שמאפשרים לנו מעט אורך נשימה".

אם חשבתם שרק הסטודנטים היהודים נפגעים מחצי הביקורת המחודדים של התעמולה הפלשתינית, טעיתם ובגדול. הבאים בתור הם אנשי האקדמיה. "החרם האקדמי זה דבר נורא. אוניברסיטאות אומרות ’אנחנו לא רוצים שמרצים ישראלים ילמדו אצלנו, לא רוצים להתעסק עם שום דבר שקשור לישראל’", אומר רשף. "יש אצלם חוסר רצון להכיר את העובדות. פרופסור מאוקספורד סרב לקבל ללימודים סטודנט מישראל רק משום ששרת בצבא. הלובי שעשינו נגדו בייש אותו בצורה כזו, שספק אם מישהו מעמיתיו יחזור על צעד דומה בעתיד".

בשלב זה של הראיון הווריד הראשי במצח שלי, זה שמתנפח כשמתעצבנים, התחיל לשדר אותות מצוקה. החוג לסוציולוגיה לימד אותי להתייחס בחשדנות לכל מי שמנסה להציג את ישראל כקוזאק הנגזל. רשף, מודע אולי לרושם שיצרו דבריו, מיהר להרגיע אותי. "אנחנו מנסים להציג את מציאות החיים של הסטודנט הישראלי - הסטודנט שמפחד לנסוע באוטובוס או לשבת בבית קפה. אנחנו רוצים שגם זה יהיה בראש של כל מי שמפגין נגד ישראל. אנחנו לא מנסים להציג את ישראל כמדינת מופת אידילית. זה בלתי אפשרי. אנחנו גם לא מיצגים את הממסד. יש לנו פעילים מכל גווני הקשת הפוליטית, אבל יש דברים שכל סטודנט ישראלי הנשלח מטעמנו לחו"ל יכול להסכים איתם: הלגיטימיות של קיומנו כאן, העובדה שאנחנו אוהבים את הארץ ושואפים לחיות בשלום עם שכיננו. זה מה שמחבר את כולנו", פסק בנחרצות.