מערכת ההשכלה הגבוהה

מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל עומדים בפני באר מרוקנת ומשוועים למימון. בהיעדר תמיכה ממשלתית ראויה, לא נותר אלא לשתף פעולה עם ’חוקי המשחק’ ולהפוך את המוצר הקרוי בפי כל ’השכלה גבוהה’ למותג שיווקי נוצץ. את המחיר תשלם, בסופו של דבר, האקדמיה עצמה.

אהבת? שתף ב:

מערכת ההשכלה הגבוהה, אם לשפוט לפי הכיוונים אליה היא נראית כצועדת בבטחה היום, עומדת בפני מצב חסר תקדים של קפיטליזציה והפרטה מוחלטת, והפיכתה למותג שיווקי קורץ ונוצץ, עם הרבה כסות זוהרת ומעט תוכן. אם פעם היו הולכים הסטודנטים ל-’לימודים גבוהים’, היום הם הולכים, עושה רושם, ’לרכוש’ (ממש כך) תואר ראשון.

אז מה כל-כך רע בזה?

תלוי את מי שואלים. אבל קודם כל קצת נתונים. מתקציב המיועד להשכלה הגבוהה קוצצו 8% נוספים, שהם כחצי מיליארד שקלים. זו שחיקה מתמשכת, המאלצת את האוניברסיטאות לפנות למקורות מימון חדשים, בין השאר, אל הכיסים המתרוקנים שלנו (או של הורינו) והביטוי המובהק לכך היא כמובן גזרת הגזרות: עלייה בשכה"ל.

אבל יש עוד. להפרטה יכולה להיות השפעה שלילית על כל המבנה החברתי בארץ לעתיד לבוא, שכן הפיכת ההשכלה הגבוהה למוצר צריכה הנגיש לבעלי יכולת בלבד, היא הדרך הבטוחה ביותר להנציח את פערי ההשכלה בין עשירים לעניים וליצור מציאות בה "הילדים החכמים של העניים הולכים לאוניברסיטה בשיעור דומה לזה של הילדים המטומטמים של העשירים" (מתוך מאמר של David L. Kirp על מה ההפרטה עוללה לאוניברסיטאות האמריקאיות).

התנהלותו של מוסד אקדמי איננה יכולה להיות דומה להתנהלותו של מפעל כלכלי. דוגמא טובה הייתה סגירתה של אוניברסיטה בצפון אנגליה. לאחר שסבסודה הצטמצם, והשיקולים הכלכליים הפכו להיות דומיננטיים, החליטו מנהליה להעבירה לאזור שיהיה כדאי יותר כלכלית. מאות סטודנטים נשארו בלי אוניברסיטה.

אבל גם האופציה ההפוכה, ריכוזיות יתר, איננה מפתה במיוחד, וכמוה כ-"חיבוק דוב" למערכת.

בוועדת החינוך שהתכנסה בשבוע שעבר (4 בינואר) בכנסת הוחלט, שלאור הגירעונות המצטברים באוניברסיטאות יחויבו המוסדות האקדמיים השונים לאמץ מודל היררכי ריכוזי, שבו הסגל האקדמי ינוטרל מניהול המוסד בו הוא פועל, וסמכויותיו יועברו לידי ועדה ציבורית.

אתם שואלים מי יהיו הפנים בוועדות הללו? ניחשתם נכון, פוליטיקאים ואנשי עסקים, שיוציאו את המוסדות ממשברן הכלכלי בדרך לפריחה ושגשוג. אז יופי, מה הבעיה בדיוק?

הבעיה היא שזה מריח כמו תחילת הקץ על חופש הדיון האקדמי, וקרקע נוחה לשיקולים פוליטיים ופסאודו-כלכליים, שינחו את אופי המחקר האקדמי. בשם היעילות הארגונית יוכנסו שיקולים זרים למרחב האקדמי ויורידו את איכותו ומהימנותו של המחקר. מעכשיו, מינויים וקידומים של פרופסורים יהיה תלוי באותה "וועדה ציבורית" שתקדם או תעכב סגל על פי שיקולים פוליטיים ויש להניח שלא ענייניים.

יש להבין, תהליך ההפרטה והפוליטיזציה שמערכת ההשכלה הגבוהה נמצאת בה, היא כניעה מסוימת לעולם שמבחוץ, ’יישור קו’ עם צרכי השוק וריצויו על חשבון ערכים ומטרות חשובות.

יש שיאמרו מצוין! סוף סוף קרס ’מגדל השן’ האקדמי, שהיה בלאו הכי מנותק מהסביבה, לא דינאמי, מעין עוף מוזר שלא יודע לעוף, ואילו מעכשיו, התהליכים שעוברים ויעברו עליו יזרימו בו מעט רוח חיים, ויספקו לשוק את צורכו. אלא שלשם כך הקימו את המכללות האקדמאיות והמקצועיות, המציעות שפע של תארים כמעט בלא התנייה וכן קורסים מקצועיים רבים.

מי שחושב שכל מהותה של האקדמיה היא בסופו של דבר לספק לשוק את ליטרת הבשר שהוא דורש, מפספס את מהותה האמיתית של האקדמיה. מטרתה הטהורה היא ליצור אווירה של פתיחות וחופש אקדמאי ולא לטעון לבעלותן של דעות. סגל המרצים צריך להיות מונע מתוך החיפוש אחר האמת ולא מתוך אינטרסים ושיקולים זרים, ולבסוף, אנחנו, הסטודנטים, צריכים להגיע מתוך גישה שבאנו לעצב את רוחנו באקדמיה ולא באנו כלקוחות הדורשים שיספקו את גחמותיהם.

לשם כך דרושות חומות. חומות כדי להגן על החופש האקדמי, חומות כדי להגן על ערכים כמו יושר אינטלקטואלי וחיפוש אחר האמת. הלחץ מבחוץ הוא כבד מנשוא, מגמות ההפרטה והפוליטיזציה מכרסמות בה באיטיות, ואם החופש האקדמי ייפגע, אז אפלטון יכול להישאר במערה, אנחנו כבר נהיה שם לארח לו לחברה...