חוק נישואים אזרחיים בישראל, דעות של סטודנטים

סקר שנעשה במעוז הארותודוכסי המובהק ביותר של האקדמיה הישראלית - אונ’ בר-אילן - מגלה שההגמוניה הרבנית הולכת ונמוגה, אפילו בטקס ההלכתי החשוב מכולם - הנישואים. יותר ויותר סטודנטים תומכים בנישואים אזרחיים - אפילו דתיים. השר פורז - לתשומת לבך

אהבת? שתף ב:

חוק נישואים אזרחיים בישראל, דעות של סטודנטים

בסקר שערך העיתון "בר קוד" בקרב סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן נמצא רוב זעום אשר תומך בכינון חוק נישואים אזרחיים בישראל. מבין הסטודנטים שנשאלו עולה תמיכה חילונית מובהקת בחוק ומולה התנגדותם של הסטודנטים הדתיים.

נישואים אזרחיים הם נישואים הנערכים ללא טקס דתי, אלא עפ"י החוק האזרחי של המדינה. בני הזוג מתייצבים בפני הרשות שהוסמכה לכך (בית משפט, משרד הפנים, עירייה) וחותמים על מסמך הצהרתי אשר כולל את ההסכמה להינשא. לאחר החתימה על המסמך נחשב הזוג לנשוי ונרשם בפנקס הנשואים במדינה. במדינת ישראל, חוק נישואין וגירושין קובע, כי נישואין וגירושין הם עפ"י דין תורה ומתקיימים בבתי דין רבניים. על יהודים שנמצאים במדינה, בין אם הם תושבים בה או תיירים - עליהם להינשא עפ"י החוק ההלכתי. חוק זה פוסל לנישואים בני זוג בנשואי תערובת, ממזרים, וכוהנים עם גרושות. מדינת ישראל מכירה בנישואיי חוץ מכורח אמנות בינלאומיות, כך שישראלי המעוניין בכך מחויב בעריכת ברית הנישואים בחו"ל ובמסמך הכרה בהתאם.

רוצה להיתחתן בנישואים אזרחיים?

בתחילת חודש מרץ השנה, הגיש חבר הכנסת אופיר פינס ממפלגת העבודה הצעת חוק לכינון נישואים אזרחיים בישראל. על פי הצעת החוק, בני זוג יוכלו לבחור אם להינשא באופן דתי או אזרחי. עריכת נישואים דתיים תהיה בסמכות רושמי נישואים של הקהילות הדתיות, ועריכת נישואים אזרחיים תהיה בסמכות שר המשפטים. הצעת החוק נפלה כאשר חלק נכבד מחברי הכנסת החילונים בחרו שלא לתמוך בו, ביניהם היו שנמנעו או נעדרו משיקולים קואליציוניים ואחרים.

הסקר

לאור הקשיים בעריכת מדגם מייצג על פי הנורמות המקובלות, ניסינו לבסס את הסקר על פילוח אוכלוסיות ריאלי כך ששליש מן הנסקרים היו סטודנטים גברים ונשים מן הכולל והמדרשה בעלי אפיון דתי מובהק, ואלו שני שליש הנותרים היו סטודנטים נשים וגברים כפי שנכחו בשעורי היהדות השונים (מתוקף ההנחה היא כי שעורי היהדות מהווים מכלול מגוון של כלל הסטודנטים בקמפוס בהם דתיים וחילוניים).

304 סטודנטים נשאלו: "האם את/ה תומך/ת בכינון חוק שיאפשר נישואים אזרחיים בישראל?".

51.6% (157 סטודנטים) ענו "כן", לעומתם 49.4%, (147 סטודנטים) ענו "לא".

	זכר	נקבה	רווק	נשוי	מתחת לגיל 25	מגיל 31 ומעלה	דתי ומסורתי	חילוני
כן	70	87	104	53	66	91	60	97
לא	104	43	103	44	96	51	123	24

מניתוח התוצאות עולה מובהקות סטטיסטית לנטיית נשים להצביע בעד נישואים אזרחיים. כן קיימת מובהקות ברורה להתנגדות סטודנטים בעלי אוריינטציה דתית ותמיכת הסטודנטים החילוניים בכינון החוק. אין בתוצאה זו הפתעה, שכן ניתן היה להניח כי בקמפוס בר-אילן תהא נטייה לכיוון שמרני/אורתודוכסי בשל הגדרתו הדתית של המוסד, וקשה להסיק כי רוב זעום שנספר לטובת כינון החוק מסמן תמיכה מפורשת של מרבית הסטודנטים.

מעניינת במיוחד נטייתם המובהקת של הנשים לומר "כן" לחוק. דווקא הנשים הן אלו שמטות את תוצאת הסקר לכיוון ליברלי ואילו בקרב הגברים אין מובהקות ברורה. כ-33% מכלל הסטודנטים שהצהירו על אוריינטציה דתית אמרו "כן" לנישואים אזרחיים בישראל. מניתוח נתון זה ניתן להסיק, כי בבר-אילן ההתערות של אוכלוסייה דתית עם אוכלוסיית רוב בעלת אורח חיים חילוני, מעודדת כיוון ליברלי.

הסטודנט הדתי הנחשף לנורמות החילוניות על בסיס יומיומי, עומד לכאורה בפני האפשרות להתנכר לחילוניות ובכך להתבדל חברתית, או לבחור בהסתגלות לחברה המגוונת בקבלת מוטיב ליברלי מובהק: "איש איש באמונתו יחיה". את הדברים הללו מחזק י’, סטודנט דתי שנה ב’ לכלכלה, שבחר להתראיין בעילום שם: "אני לא רואה סיבה למה לכפות את אמונתי על הזולת, יש לי חברים חילוניים ובחייהם שיעשו כרצונם. לא ייתכן שלרבנות תהיה שליטה על כל מה שקורה פה, זה מנוגד למציאות ורק יוצר תחושת אנטי כלפי הדת".

שירה מוסקוביץ’, סטודנטית דתייה שנה ב’ למדעי המדינה ותקשורת, חושבת אחרת: "באופן עקרוני אני נגד, כי חבל שייווצרו פה שני עמים". אך היא גם מודעת לדרישה של הציבור החילוני לנישואים אזרחיים: "צריך להתחשב ברחשים ובקולות העולים מהציבור ולא יהיה מנוס באיזשהו שלב מלקיים אמנה חברתית בין הצדדים שתיבנה בדו שיח ובסופו של דבר גם תכלול נישואים אזרחיים, כביכול זה ’לעבוד’ על המערכת כי הרבנות אמנם לא תכיר בתהליך מלכתחילה, אך תפקיד הרבנות יהיה בגירושים, כך שלמעשה היא תכיר בתהליך בדיעבד. הגירושים מחויבים דרך הרבנות בכדי שאותה אישה שהתחתנה בנישואים אזרחיים תוכל אחר כך להתחתן עם משהו אחר".

*העיתון ’בר-קוד’ הוא עיתון הסטודנטים של המחלקה למדעי המדינה באונ’ בר-אילן, מגמת תקשורת