אמונות טפלות - על 'שחור' וכזבים אחרים
אם כל האמונות הטפלות הן ’שטויות לא רציונליות’, אז איך זה שחברה שלי יושבת תמיד באותו השולחן בקפיטריה, ידיד שלי לובש למשחקי כדורגל את אותה החולצה ואחר, חילוני גמור, נוהג בכל יום לעשות ’מצווה’? הדר קנה תוהה על רציונליות, כזבים ואמונות טפלות.
אמנות טפלות ולימודים?
אימא שלי תמיד אומרת, שאם אתה גר בבית מזכוכית עדיף שלא תזרוק אבנים. אימא שלי גם מזהירה שלא לאכול בעמידה, פן האוכל יירד ישר לרגליים. ניסיתי לשאול אותה פעמים רבות מאיפה היא מביאה את כל המשפטים הללו. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לי. "זו תוצאה של ניסיון חיים", אמרה. מה כבר אפשר לענות כנגד טיעון שכזה?
בכל פעם שמאחלים לי שדבר טוב יקרה לי אני נוהגת לדפוק 3 פעמים, שיהיה. מהיכן הבאתי הרגל זה ולמה אני ממשיכה לדבוק בו שנים- לעולם לא אדע. ככה אני. ולא משנה כמה אני יודעת שזה מגוחך, ההרגל נשאר.
יום אחד התכנסנו לנו, חבורה של סטודנטים, אינטליגנטים ואליטיסטים מכל הצבעים, המינים והקשת הפוליטית והחלטנו ללכת ולשמוע הרצאה על אמונות תפלות מפי פרופסור יורם בילו. מיד אחריה צפינו בסרט "שחור". ישבנו בהרצאה המרתקת וביחד עם כל הקהל צחקנו בלי סוף. צחקנו כשהמרצה סיפר לנו סיפוריי שדים ורוחות שבהם מאמינים חברי העדה המרוקאית שאותה הוא חקר. לגלגנו על הטלת הקללות והכישופים בהם הם עוסקים. גיחכנו לסיפורו על ה"שחור" שהטילו צמד שכנות אחת על רעותה, והתנשאו מעל המנהג, הטיפשי, של השתטחות על קברי צדיקים ואמונה בקמעות מזל.
הסרט רק חיזק את טענותינו. לא אספר את סיפור המסגרת שלו. אסתפק בלהזכיר כי הסרט הציג את הילדה הגיבורה והחכמה שבמרכז הסיפור כמפקפקת באמונות הטפלות ובקללות, ולעומתה, הוריה ואחיה ה"פרימיטיביים", כעוסקים בפולחנים שונים הכוללים הטלת קללות, החזקת קמעות ותקשור עם שדים ורוחות.
כולנו צפינו בסרט ונהינו מאוד מהעלילה, מהבימוי והמשחק. כמובן שהזדהינו עם דמות הגיבורה, הילדה הרציונאלית אשר אינה נגררת לאמונות פולחניות ונשלחת ללמוד בבית ספר מצוין ומתקדמת בחיים. והרי אנחנו, כמותה, אנשי אקדמיה משכילים, המסוגלים להבחין בין דברי אמת להבל.
האומנם? האם באמת אנחנו כל-כך משכילים, לא מתפתים, ומנתחים כל דבר בצורה אמפירית ורציונלית?
החלטתי לבדוק קצת כיצד הדברים מתנהלים בתוכנו. האמת- לא ממש הופתעתי מהתוצאות.
חברה אחת שזלזלה בלי להניד עפעף באמונות הטפלות ה"מגוחכות" הללו, ואף הגדירה אותן כ"פרימיטיביות", היא מאמינה גדולה בשיטות הרייקי, ובנוסף קוראת קבועה של מדורי אסטרולוגיה בעיתון ונוהגת להיזהר כשירח שחור מופיע בשמיים.
ידיד שלי, המשוכנע כי כל הקטע הזה הוא קשקוש ותוצאה של חינוך לקוי, נוהג ללבוש את אותה החולצה לכל משחקי "הפועל" בכדורגל, מאחר ובפעם הראשונה שלבשה קבוצתו ניצח במשחק. כמובן שהקבוצה הפסידה מאז פעמים רבות וגם החולצה כבר מזמן מעלה צחנה.
חברה אחרת נוהגת לפני כל מבחן לשבת באותו שולחן בקפיטריה, וידיד חילוני לחלוטין נוהג לעשות מצווה אחת ביום כדי לזכות בכמה נקודות בעולם הבא.
אז מה, כל זה רציונאלי?
אני בטוחה שאם כל אחד יסתכל קצת בתוך עצמו הוא יגלה כי גם הוא נגוע קצת באמונות או מנהגים שאין קשר בניהם לבין שכל ישר. אם כך, למה אנחנו ממהרים לשפוט ולהתנשא מעל כאלה שמאמינים בשדים? למה כל קמע נראה לנו פרימיטיבי? עובדה ידועה היא, כי מצב כלכלי קשה מעודד התנהגות פולחנית, ויש נטייה, כשרע לנו, לחפש את האשם בטבעי ובנסתר.
אולי כדאי לנו לפעמים לקבל ביותר הבנה אמונות שונות ולא רק של הורינו וחברינו. הרי גם במרומי מגדל השן אנחנו לא חפים מאמונות וממסתורין. לפעמים רצוי, אולי, להסתכל קצת במראה ולבחון את עצמנו.
רק להיזהר שלא לשבור את המראה- זה מביא מזל רע...
אולי יעניין אותך גם
בעקבות המלחמה, מהן ההחלטות לגבי פתיחת שנת הלימודים האקדמית?
מה למדו האנשים ששינו את ההיסטוריה?
אילו המצאות ששינו את העולם פותחו על ידי סטודנטים?
5 טעויות שכל סטודנט עושה במהלך התואר - ואיך להתמודד איתן
מה כדאי לדעת לפני תחילת שנה א`?
סטודנטים מספרים איך זה ללמוד במכללת ספיר
לכל כתבות המגזין