סינקופה, קהילה חברתית חדשה בישראל

סינקופה, קהילה חברתית חדשה בישראל, מבקשת לשנות את דפוסי החשיבה החברתיים ולכונן חברה שוויונית, צודקת וסולידרית יותר. חבריה, כמעט 100 איש, נפגשים במסגרות קטנות ואינטימיות, יוזמים פעילויות, מחליפים שרותים, מסייעים למצוא עבודה - ומסרבים לקבל תשלום. החזון, כמובן: לבנות עולם טוב יותר. הנה סיפורם

אהבת? שתף ב:

סינקופה, קהילה חברתית חדשה בישראל

קרה לכם פעם שמרוב מתיקות קיבלתם חשק למשהו חמוץ? שמרוב נחמדות סביבתית התחשק לעשות משהו מאוד נבזי?

אולי התופעות האלו תוקפות רק אותי, או אולי יש עוד כמה כמוני בעולם, שאוהבים את הדברים הטובים והנחמדים שקורים להם בעולם הציני שבו אנו חיים, במנות קטנות ואם אפשר גם בעדינות. בשבוע שעבר קיבלתי מנת מתיקות ישר לווריד. ההתאוששות ממנה הייתה קשה וערכה כל סוף השבוע.

הכול התחיל שהגעתי למפגש היכרות של קהילת ’סינקופה’ בפלורנטין. ביום חמישי הגעתי בערב לבית דירות חביב בפלורנטין. כבר במעלית נתקפתי בהרגשה, כי הזמן זז כאן קצת אחרת מאשר במקומות אחרים, הרגשה שהתחזקה בהמשך. את הדלת פתחה לי בחורה חייכנית בשם ליאת. כשהצגתי את עצמי היא הכניסה אותי לחדר ונתנה לי תג עם שמי הפרטי. בעודי תוהה מה לעשות עם התג המוזר, ראיתי כי שאר הנוכחים עונדים תגים זהים על דש חולצתם, ואז נזכרתי בנוהג חביב זה מ-’גן חווה’, אותו פקדתי בילדותי. מהר ענדתי גם אני את התג ונכנסתי לשבת במעגל. את המשך הרגשת היומולדת חיזקה העובדה, כי בצד החדר עמד שולחן עם מיצים, בייגלה ועוגות קנויות.

לשבור את הקצב. בלי מזומן

סינקופה הוא מושג הלקוח מעולם המוסיקה ופירושו שבירת קצב. תפישת הקהילה, בהמשך לאותו דימוי, היא לשנות את המקצב בו אנו חיים ולהתחיל להתאים עצמנו למציאות חדשה וטובה יותר, בה שולטים ערכים של שיווין וצדק חברתי, על-פני ערכים של תחרותיות ואינדיבידואליזם. הקהילה מבקשת לערוך מפגשים בין אנשים שונים בעלי מודעות חברתית גבוהה (מכל הסוגים, צבעים, מינים, מגדרים וכד’) ולהתארגן ביחד להשגת מטרות משותפות. המטרה הראשית, אותה הם מציגים כדגל, היא סחר החליפין, ממש כמו בימים שלפני המצאת המזומן... כאשר אדם תורם מכישרונותיו השונים (בישול, גננות, ראיית חשבון או לימוד מוסיקה) למען הקהילה, הוא זוכה בתמורה בשירותים לפי צרכיו-שלו ובהתאם לכישרונותיהם של חברי הקבוצה האחרים. בדיוק כמו בימים עברו בהם היית מקבל ליטר חלב תמורת צמר כבשים, בלי כסף, בלי צ’קים או אשראי - שירות תמורת שירות. כמו-כן, מספקת הקהילה עזרה הדדית בחיפוש עבודה לחבריה ומציעה שירותים שונים והתנדבות לעמותות וארגונים חברתיים, לפי נטיות לבם של חבריה, בין אם זה עזרה לאסירים, נכים, נשים מוכות, או ילדים במצוקה.

חווית המפגש עם קהילת סינקופה התעלתה על כל הציפיות שפיתחתי בקריאה מוקדמת של אתר האינטרנט שלהם. באתר מוצגים עיקרי האידיאולוגיה והמטרות שאותם הם מבקשים להשיג. בקריאה ראשונה נשמעים הדברים מעט אוטופיים, שלא לומר נאיביים ממש, אך שום דבר לא מכין אותך למפגש עם הדבר האמיתי.

צריך לציין, כי הפגישה שהתנהלה הייתה פגישת היכרות למטרת גיוס חברים חדשים לקבוצה, ולכן נכחו בפגישה רק כ-4 חברים פעילים של הקהילה, בהם המייסדים אהוד שם טוב וליאת רוזנברג, שבאו להציג לפנינו את משנתם. יתר הנוכחים, כמוני, היו אורחים שבאו להתרשם מן הקהילה ופעולותיה, בטרם יחליטו אם להצטרף.

ז’אן ז’אק רוסו היה מתלהב

אהוד, בן 39 מתל-אביב, איש היי-טק במקצועו ופעיל ותיק בארגונים חברתיים, כמו האגודה לזכויות האזרח ועוד, הקים עם שלוש שותפות - אורנה שם טוב, חדוה רדובניץ’ וליאת רוזנברג - כולן פעילות ותיקות ומנוסות בגופים חברתיים וקהילתיים מובילים בישראל - את ’סינקופה’ לפני כשנה. מאז, הוא מתגאה, נרשמו כבר כ-90 חברים לקהילה והיא הולכת ומתרחבת בהתמדה. שם-טוב פתח בתיאור קצר של הקהילה ודרך עבודתה. "יש ביקוש גדול בקרב רבים לתמורה ותרומה לחברה ולשינויי דפוסי חשיבה חברתיים", הוא אומר, "אבל חסר היה להם העניין הקהילתי. אנשים מחפשים מסגרות שיוכלו להשתלב בהן. אנחנו מספקים רשת קשרים קהילתית ממשית, המהווה מנוף לקידום אישי וחברתי, להצלחה בעסקים, בתעסוקה, בחברה ובהגשמה עצמית". בפגישה סיפר כיצד קבוצה קטנה של אנשים רצתה להביא לשינוי קטן בחברה, שהופכת להיות מנוכרת וקפיטליסטית. החברים הראשונים שהצטרפו פעלו בשיטת חבר מביא חבר, כאשר מכל מצטרף נגבים דמי חברות סמליים, והפעילות מתחילה להתארגן. כחלק מן החברות מתחייב כל מצטרף להעניק לפחות 20 שעות שנתיות של תרומה לקהילה ולחברה.

פעילות הקהילה מתנהלת בשלושה מישורים: הראשון, כפי שכבר צוין, מתבסס על סחר חליפין בו חברי הקבוצה מחליפים בינם לבין עצמם שירותים, כישרונות, משאבים ומיומנות שונות. השני הוא כאשר הם מארגנים פעילות התנדבותיות בארגונים ועמותות שונות, בהתאם לתפישת העולם של האדם. השלישי הוא התרחבות גיוס חברים חדשים והפצת הרעיונות שלהם.

לימודי נגינה בתמורה לאהבה

לאחר הצגת הקהילה, ערכו הנוכחים משחקי היכרות בהם כל אחד סיפר על כישוריו ויכולותיו, אותם הוא יכול לחלוק עם חברי הקהילה וכן סיפר במה הוא מעוניין בתמורה. מבין השירותים המוצעים שעלו בפגישה הזכירו אנשים את שירותיהם בנגינה על כלי נשיפה, לימודי סקווש, עזרה בניהול מערכות או תשלום מיסים. רוב האנשים ביקשו בתמורה עבודה או תעסוקה כלשהי, אך גם היה אחד שהרחיק לכת וביקש בתמורה לשירותים אהבת אישה.

לאחר הפסקה קצרה שנוצלה להיכרות מעמיקה יותר בקבוצות של 2-3 חברים, בגילאים שרירותיים שנעו בין עשרים פלוס לשישים פלוס, שוב התאספנו יחדיו, כשהפעם ליאת מנחה את האירוע. פרק זה נוצל לצפייה בכתבה קצרה ששודרה בערוץ 2 לפני זמן-מה על הקהילה. הכתבה התמקדה בפן העזרה הכלכלית שמציעים חברי הקבוצה האחד לשני בעידן של אבטלה גוברת. מילים גבוהות כמו סולידריות, ערכים ועזרה הדדית נזרקו לחלל האוויר יותר מפעם אחת. גם המשפט "אני במקום אחר בחיים שלי היום" חזר כמה פעמים. הדיון הסתיים כ-3 שעות אחר כך, כשכולם מאמינים לפתע בעולם טוב יותר ועם מגוון הצעות להגשימן.

מתקתק, מתקתק מדי

לאחר המפגש נאותה ליאת רוזנברג להוסיף עוד כמה מילים על הקהילה ופעולותיה. ליאת, חייכנית וחביבה, מבקשת להתמקד בעיקר בפן הסולידריות וההזדהות עם מצוקותיו של השונה והאחר. רעיון השוויון מאוד חשוב לחברי הקהילה - בין אם שוויון בין גברים לנשים ובין אם שוויון בין ישראלים ומיעוטים. למרות שבשלב זה אין חברים שמשתייכים לקבוצת מיעוט ’רשמית’, "בהחלט היינו רוצים שהרעיון גם יגיע אליהם", אומרת ליאת, המסבירה מה נדרש על-מנת להיות חבר בקהילה. "מחויבות הדדית וסולידריות הן הבסיס של חברי הקהילה. מי שרק רוצה לקדם את עצמו אין לו מקום אצלנו". שורש הרע בחברה לדעתה, הוא המבנה הפטריארכלי, אשר יוצר חברה מטריאליסטית מאוד, מצ’ואיסטית וסקסיסטית, המעודדת גברים במוקדי הכוח. "החזון שלי הוא שנשים יהיו במוקדי הכוח והנשיות לא תהיה דבר נחות. לכל אחד תהיה בחירה להיות מה שהוא". לבסוף, היא אף מעבירה מסר לסטודנטים שרעיון הקהילה מעניין אותם. "סטודנטים נמצאים בתהליך בו הם לומדים ולא יודעים בהכרח מה הם הולכים לעשות אחרי זה. בקהילה יש קשרים רבים ואנשים שמגיעים מתחומים שונים, וזה יכול לעזור לסטודנטים לקדם את עצמם".

למתבונן מן הצד קשה שלא לקבל את הרושם כי רעיונות הקהילה מייצגים אידיאליזציה של הטוב. אם חזונם יתגשם והקהילה תגדל ותקיף את כל יושבי ארץ ישראל, אולי באמת נגיע לנחלה. ואולם, לא החזון הוא מה שמציק לי בפגישתי עם הקהילה וחבריה. מה שהציק לי היא תחושת הזיוף, או כמו שהגדרתי קודם, המתיקות. האווירה החגיגית, החינוכית, המפנקת, החיוכים של כולם וטובות הלב נתנו לי הרגשה של יומולדת, בו כולם באו לשמח את בעל השמחה. הבעיה היא, שיומולדת חוגגים פעם בשנה, ובשאר הימים קיימת המציאות. אולי אני טועה וחברי הקהילה צודקים, אולי בדיוק כנגד גישה צינית שכזו בכלל קמה הקהילה הזו ודומיה.

בכל זאת, מי שמוצא את רעיונות הקהילה נוגעים ללבו ומרגיש מנוכר בחברה, עכשיו הוא יודע כי יש לו קהילה שלמה להצטרף אליה.