חופשה בישראל לסטודנטים

חופשה בישראל, דווקא עכשיו!

הגליל והכנרת קורצים למטייל. בריכות מים ומפלים, אגם מלא וקסום, מצוקים, נופים קסומים, חורש טבעי ומרבדי פרחים - הכל ממתין למי שרק מוכן לצאת מהעיר ולתור בטבע. מצאנו אותו, והוא חזר מהסיור מלא רשמים. בהצלחה
 

תיירות החורף של הסטודנט התפרן מצטמצמת למספר אפשרויות בד"כ. מי שכיסו אינו מאפשר לו שבוע בקלאב-מד באלפים הצרפתיים או במלון אילתי נוצץ, יכול בהחלט לפנות לאופציות הכמעט בלתי מוגבלות של "אירוח כפרי" בצפון.

"הצפון השנה פשוט מקסים". המשפט הבנאלי והלעוס הזה שמשמיעות לרוב דודות טרחניות, מתברר דווקא כנכון, ובמיוחד השנה. מרבדים של כלניות אדומות, רקפות סגלגלות ואירוסים לבנבנים מכסים את השדות והגבעות, ויוצרים מחזה אביבי מרהיב.

ריח הרפת של בקתת האוהבים

"הירוק היום ירוק מאד", שרה יהודית רביץ בשעה שמכוניתנו הקטנטונת עולה במאמצים מרובים את הדרך צפונה. לכבוד יום הולדתי הזמינה אותי בת-זוגתי לסוף שבוע של כיף בצפון, ואף טרחה לשריין לנו חדר ליום חמישי "בבקתת האוהבים" של משפחת שביט במושב ארבל שליד טבריה.

ריח הרפת ואווירת הכפר גירשו מאתנו את הזיכרונות מארובת רידינג ומהפחם שאנחנו נושמים מדי יום בעיר. פינת ישיבה "מדוגמת" בין ערוגות פרחים ועצים מלבלבים בישרה לנו שנפלנו על המקום הנכון.

בחירת צימר היא לא עניין של מה בכך, דרושה אינטואיציה טובה, טביעת עין ובעיקר מזל, שכן יש צימר ויש צימר, כפי שעוד ניווכח. לצימר הנוכחי הגענו דרך האינטרנט, ואת עינינו תפסה הכותרת הבאה: "דירות אוהבים בעלית הגג עם ג’קוזי בחלל. שי לזוגות אוהבים - סלסלה רומנטית".

מר שביט החביב הוביל אותנו לעבר מבנה אבן דו-קומתי, המחולק למספר יחידות דיור, כשבקומה העליונה ממתינה לנו "בקתת האוהבים" הנכספת. אני מודה שקצת התאכזבנו שאנחנו לא בבקתה נפרדת ואינטימית, ושלמעשה הצימר איננו אלא חדר בבית דו קומתי עם הרבה חדרים, אבל, אמרנו לעצמנו, למה צריך לעשות חשבונות כאלו, תכף נהיה לבד, נשקיף לנוף יפהיפה הנשקף מן הישוב, נשתה כוס קפה חם, ונגלוש באיטיות אל הג’קוזי המבעבע...

אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. החדר (להבדיל מ-"בקתה") היה קטן יחסית וצר ממה שהוצג באינטרנט, המקלחת מיניאטורית, וחלון קטן ובודד מעל למיטה סיפק מעט נוף. קפה אמנם היה, אבל בלי חלב, וגם אם רצינו להסתפק בתה פשוט, לא היה בנמצא. אם חשקה נפשנו להטביע את האכזבה במעמקי ג’קוזי מהביל, ציפתה לנו אכזבה שכן, "המים החמים יהיו רק בחמש", מסר לנו בעל הבית בלקוניות. עם זאת, יש לציין, שגברת שביט טרחה והדליקה נרות עבורנו ליצירת אווירה, ושבאופן כללי החדר היה מטופח ונקי.

עד שהמים יהיו חמים, אמרנו לעצמינו, נצא למצוק ארבל הסמוך. ואכן, זה התברר כרעיון טוב מאד. למרות האובך, המצוק הוא אחד מנקודות התצפית היפות בארץ. בגובה של מינוס 181 מטר מגובה פני הים, נפרשת לה הכינרת, שהחורף השנה עשה לה רק טוב. מעליה, במזרח, החרמון ורמת הגולן, וממערב, הגליל העליון והתחתון נפרשים לעינינו, כשצפת והר מירון בולטים במיוחד. מסביבנו, הכל היה ירוק ומנוקד בפרחים צבעוניים - פשוט תענוג!

האוריינט אכן במזרח

האוויר הטוב פתח לנו את התיאבון מוקדם. יצאנו עם הרכב לכיוון טבריה, בחיפוש אחר מזון, ונתקלנו בפגודה - מבנה תאילנדי מרשים שהועתק בדיוק מרשים לטבריה. נכנסנו למסעדת "הפגודה", מסעדה סינית-יפנית-תאילנדית רחבת ממדים ומעוצבת בקפידה.

מתוך תפריט מגוון ועשיר הזמנו מרק טום-ים חמוץ חריף (17 ₪), שהיה מצוין ומתובל היטב, עוף בשקדים שלא הבריק במיוחד (57 ₪), אגרול ירקות (5 ₪) וסושי אבוקדו (10 ₪ לשתי חתיכות!) שהיו סבירים ומעלה. הפטאי עם בוטנים מרוסקים (39 ₪) היה מוצלח וטעים. שתי כוסות יין הר חרמון עלו 20 ₪ לכוס. השירות היה ענייני, מהיר אבל לא אדיב במיוחד.

המקום מעוצב ומושקע מאד, נרות ליד כל שולחן מוסיפים לאווירה, אבל ריבוי השולחנות, התנועה הבלתי פוסקת של אנשים ומלצרים נותנים תחושה של בית חרושת. לא אידיאלי לפגישה רומנטית.

ראוי לומר עוד, כי המנות גדולות וטעימות וכי המחיר סביר עבור רובן, למעט הסושי, שעלה פי שלוש ממה שהוא עולה בתל-אביב.

עוד ראוי להוסיף, כי המקום עמוס מאד בסופי שבוע מומלץ להזמין מראש!

חורש ים תיכוני ומפלים קרים בפרוד
 

את הבוקר למחרת פתחנו גם הפעם ללא מים חמים, מה שלא הוסיף להתרשמותנו הכללית מהאירוח.

בבואנו לשלם, רציתי לציין בפני גב’ שביט, שהמחיר של 370 ₪ הוא יקר ומוגזם בעבור מה שקיבלנו תמורתו. בעלה, שיצא לפתע מהמטבח, מיד הציע להוריד את המחיר לשלוש מאות שקלים, "העיקר שכולם יהיו מרוצים", ולא היה מעוניין בכלל לשמוע מה הפריע לנו, ומה דורש שיפור.

יצאנו לכיוון טבריה, עלינו צפונה ופנינו מערבה בכביש 85 לכיוון כרמיאל. לאחר כ-15 ק"מ פנינו בפנייה צפונה לכיוון אמירים וצפת, ולאחר ק"מ או שניים הגענו לחניון פרוד.

המקום היה הומה משפחות, שזה דבר נחמד ומשמח מאד אבל לא אותי. אבל גם על זה התגברנו ברגע שראינו את כמות המים העצומה היורדת במורד הנחל. התחלנו ללכת במעלה הערוץ, מפלסים דרכנו בתוך המים ובין המשפחות. אי אפשר היה שלא להתפעל מהמפלים הקטנים הרבים כל כך, שהיו מספיק גדולים כדי להרטיב את רגלינו אבל לא מספיק גדולים כדי למנוע מאתנו לעבור דרכם, וכמה שהם היו קרים!

את הפסקת הצהרים עשינו בטבע ששלט מסביבנו: חורש ים תיכוני, אורנים, אלונים ואלות ארצישראלים, שסיפקו את הצל ואת המשענת לגבינו. רצוי לבצע את המסלול (כ- ק"מ וחצי) ממושב שפר לכיוון חניון פרוד. כדי שלא תצטרכו לחזור על עקבותיכם, השאירו רכב איסוף בחניון. דרגת הקושי היא קלה ולא מצריכה מאמץ מיוחד.

לסיכום, דווקא עכשיו חופשה בצפון! לפני הבלגן של פסח, לפני שהירוק מצהיב וכשיש עוד מים בנחלים. הצפון ללא ספק עדיין יודע להקסים!